WikiPack

הנושאים הכי מבוקשים:
תורת הצבע פלטות (לוחות אופסט) היסטורית הדפוס
על פי סדר הא'-ב':

דפוס

דפוס יצורת או שיכפול על ידי לחץ של צבע אלמשטח עליו טקסט או תמונה על גבי הנייר המוזן בתחילתה ויצא מודפס בסופה.

הדפוס ייצר עם הזמן מספר טכנולוגיות להעברת הדמות או הטקסט לנייר.


דפוס בלט

שיטת הדפוס הראשונה שהומצאה על ידי גוטנברג. שיטה זו הייתה בשימוש שנים רבות עד שהוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. ספר התנ"ך שהוא הספר הראשון הודפס בשיטה זו. דפוס הבלט מבסיסו הוא מהמילה הבלטה. כאשר, האותיות בסדר הדפוס היו בולטות ומריחת גליל צבע נגע רק על גבי הבלטות אלו ועל ידי לחץ עבר הצבע אל הנייר. צריך לציין שהסדר נכתב בסידור ראי מכיוון שהעברתם לנייר היה באופן ישיר. בשנות השבעים השתדל ענף הדפוס והטכנולוגיות המתקדמות להינתק ככל שאפשר משיטה מיושנת זו ואיטית. סיבה נוספת להפטרות משיטה זו הייתה בריאותית עקב יצורם של סדר האותיות מעופרת הגרם בעיות בריאותיות קשות לעוסקים במלאכה.


דפוס משי (Screen print)

פשטות השיטה היא בכך שאפליקציה או הדמות מצטיירת על רשת הדפסה צפופה. כאשר האזורים האטומים אינם מעבירים צבע והאזורים של הרשת מעבירים צבע בציור הדמות. שיטה זו משומשת להדפסות על משטחים ישרים אשר אינם ניתנים להצמדה לגליל, כגון: חולצות, ולוחות פלסטיק. כמו כן לאפליקציות להעברה גדולה של צבע לאטימה מרבית על ידי צפיפות צבע גבוהה. וכן, על חומרי גלם הדורשים יבוש אינטנסיבי. השיטה מבוססת על מסגרות רשת, כמו שהוזכר קודם לכן, הצבע נשפך על גבי רשת זו ועל ידי מגב מנגבים את שאריות הצבע ממסגרת הרשת. מכונות כאלה כיום הם מודרניות ורב צבעיות אשר כל צבע מקבל מסגרת מרושתת ויכולה להיות מופרדת לצבעי הפרוצס (CMYK) או ליותר צבעים (PMS). הדיוק די גדול וניתן להגיע לרווית צבע גבוהה מאוד עקב יכולת הדפסה בצפיפות גבוהה. כמובן התאמה לאפליקציה מתאימה לשיטה איטית יחסית זו.


דפוס אופסט (דפוס ליטוגראפי)

שיטה שבה הדמות מועברת פעמיים מלוח המקור העשוי אלומיניום לשמיכת גומי (בלנקט) לנייר הלחוץ מתחתיו על ידי טנבור הלחץ. כל אחד משלושת השלבים מוצמד לטנבור מתכת והדמות או האפליקציה מועברת על ידי לחץ מטנבור אחד למשניה. השיטה מבוססת על ההפרדה הכימית של צבע שמנוני ומים. כאשר, הצבע המודפס הוא על בסיס שומני העובר דרך מערכת גלילי צבע ללוח ההדפסה בעל שיכבה תחליבית (אמולסיה) שבצורה צילומית הדמות מועברת ללוח זה. שאר אזור הלוח (הרקע ללא הדמות התחליבית), נקרא גריין (grain). ביחידת ההדפסה בדפוס האופסט מצויה מלבד יחידת גלילי צבע יחידה של גלילי מים שתפקידה להרטיב את אזור הגריין (אזור ללא הדמות) וליצור מצב של אי "פלישה" של צבע לאזורים אלו. כמו כן המים לא נצמדים לאזורים התחליביים וכן נוצר מצב של צבעוניות במקומות הרצויים בלבד. מכאן מועברת הדמות לבלנקט שהיא עשויה מגומי בקושיות מסוימת ומעבירה את הדמות לנייר הלחוץ על ידי טנבור הלחץ. שיטת האופסט היא זולה בעיקרה, הכנת לוחות ההדפסה. וכן בדיוק ההתאמות בין המבעים הם קלות במיוחד. האיכויות של שיטה זו היא מן הגבוהות משיטות הדפוס האחרות. והתפתחות הטכנולוגית בשיטה זו מהירה מאוד ומתוחכמת. התקדמות עתירת ידע בשמירה ובקרה באיכות ההדפסה לאורך כל המהדורה המודפסת. הלוחות נעשים פוזיטיבים רגילים ולא ראי (הדפסה מעוברת פעמיים על לנייר). לכן, שיטה זו היא הנפוצה ביותר מבין שיטות הדפוס במיוחד בדפוס הגיליון (sheetfed) הכנסת גיליון מצד אחד מהחלק של האזנת גיליונות (פידר) והוצאת הגיליונות למערום (דליברי). כיום משיטה זו מדפיסים את רוב האפליקציות המסחריות (commercial printing), אריזות מקרטון (packaging), ספרים, שבועונים, מגזינים וכל מיני מדיות בקשת רחבה של גוונים. אין כמעט הגבלה בהשוואת האפליקציה הסופית למקורה. הנייר עובר דרך תפסנים הפזורים על כל טנבור הלחץ ואחריו טנבור מעבר. כמו כן יכולות מכונות אלו להבנות עם תוספת מגדל אחרון בדרך כלל כמגדל המיועד לציפוי לכה (נדון על כך בהמשך) לאחר מכן יחידות הייבוש.


דפוס צילינדר (שקע)

שיטה זו הינה שלוח המקור הוא טנבור עצמו. כאשר, הדמות חרוטה בו בנקבים קטנים מאוד עד גדולים תלוי באפליקציה. משומש להדפסות של מיליוני עותקים במסות גדולות במיוחד. שיטה מאוד איכותית ויקרה יחסית עקב עלות הטנבור המגולף. לכן, היא תמחירנית מיועדת לעותקים רבים. השיטה נקראת בלעז גם Gravure והצבע מועבר על ידי מערכת של ניגוב של באריות הצבע מהטנבור ישירות לנייר. כמובן שבשיטה זו ההכנה מתבצעת בצורת ראי. שיטה זו נפוצה בשילוב במכונות דפוס אופסט או פלקסו. כלומר, הוספת יחידות שקע ליחידת הדפסה קימות של אופסט או פלקסו.


דפוס פלקסו (Flexography)

שיטה הדומה מאוד באופן טכני לדפוס האופסט. ומעורב כאן גם דפוס הבלט במידת מה. אך הלוח ההדפסה מתחלף לגלופת גומי פולימרית. משתמשים  בשיטה זו בדרך כלל להדפסות על פלסטיק, רדידי אלומיניום, בדים ושאר מיני אריזות. וכן, באפליקציות גמישות. גלופות הגומי מוגבהים מעט ומעבירים את הדמות לנייר ללא צורך בטנבור נוסף כמו בדפוס האופסט. בעברת הצבע מתבצעת במערכת ללא גלילים אלא על ידי גליל אנילוקס (anilox) המיוצר בתהליך פוטומכאני אשר בעל חורים בגדלים אחידים. שינויי הנפח של חורי גליל זה מהווים את כמות הצבע המועבר. זוג סכינים המנגבים את שאריות הצבע מגליל זה נמצאים במחסן צבע סגור. היתרון של שיטה זו היא המחיר לכמויות העותקים גדולות במיוחד והגמישות בהדפסה על חומרי גלם שונים ויבושם. שיטה זו פחות איכותית ואינה מדויקת כמו דפוס האופסט. וכן הגמישות של הדפס לשנות את צפיפות הצבע בזמן ריצת המהדורה. השינוי הוא מינימאלי על ידי שינוי הטמפרטורה שמעלה ומורידה את הצמיגות של הצבע הגורר אחריה שינוי בצפיפות במונחים מינימאליים. טכנולוגית דפוס הפלקסו עובר מהפכות ושינויים טכנולוגיים מתקדמים עקב שימושו ההולך וגובר בדפוס הרציף. גלופות הפולימריות עוברות פיתוח מתקדם ומדויק בקדם הדפוס ויכולות להתחלה של רישות מדויק בגלופות הפולימריות שעד עכשיו שיטה זו הודפסה בשטחים מלאים בלבד.


הדפסת טמפון

שיטה נפוצה להדפסה על מוצרים עגולים. כגון: צנצנות, שפורפרות, עטים, כדורים וכו'. השיטה עובדת כמו חותמות אשר מובלטת הדמות שאותה צריך להעביר על גבי יריעת גומי גמישה במיוחד. פעם עוברת בדיו ההדפסה ובפעם השנייה על גבי האפליקציה שאותה רוצים להדפיס.


דפוס דיגיטאלי

יותר ויותר חברות מייצרות מכונות המבוססות על השיטה הדיגיטאלית אשר בעתיד הרחוק הכוונה היא החלפה של שיטת האופסט. בשיטה זו האינפורמציה מועברת ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטאלית לטנבור הממגנט אליו את הצבע בהתאם לדמות, שיטה זו מיועדת להדפסה של כמויות קטנות. ככל שהמהדורות קטנות יותר כך השיטה זולה יותר. אין פחת הכנת מכונה (נייר, חומר גלם) כמו בשיטות האחרות והדיוק מרבי. כל המכונות הדיגיטאליות יכולות ליצור טקסטים ודמויות ממדיה דיגיטאלית, החיסכון הדיגיטאלי ברובו הוא בשלבים עד ההדפסה. בדפוס אופסט רגיל לדוגמה התהליך הוא:

  • העמדה דיגיטאלית.
  • הגהה ראשונית.
  • הגהה.
  • השמנות (הכנה לדפוס).
  • חשיפת פילמים/לוחות הדפסה.
  • הדפסה.
  • גימור.

בדפוס הדיגיטאלי התהליך הוא:

  • העמדה דיגיטאלית.
  • הדפסה במכונת הדפוס הדיגיטאלית.
  • גימור.